הקיסר היילה סלאסי והדת – כת הרסטאפרית וקדושתה של אתיופיה לדת – כת זו

ראס תפרי מקונן – היילה סלאסי 1892 – 1975

אביו של היילה סלאסי, הראס מקונן, היה מושל הרר ואחד מעוזריו הראשיים של הנגוס מניליק השני. הראס מקונן היה יד ימינו של מניליק בעיצוב מדיניות החוץ מול איטליה והן בהשתלטות על איזורי הפריפריה באתיופיה, הוא נחשב ליורש אפשרי של מניליק אך נפטר בשנת 1906.

ראס תפרי מקונן , הוא הקיסר היילה סלאסי הראשון , נולד בשנת 1892, היה מושל מחוז הרר  שהחליף את אביו. היילה סלאסי פרושו: "ראש השילוש".

הוא נצר אחרון לשושלת הסולומונית שאת סימלה מסמל האריה.

הקיסר היילה סלאסי שלט באתיופיה בשנים 1930 – 1974. הוא נחשב לשליט האתיופי הנערץ ביותר בכל הזמנים והיחיד שהצליח ליצור שקט ושלום בסכסוך ארוך השנים בין העמים הטיגרי והאמהרי, שני העמים הראשיים של אתיופיה הנמצאים בסכסוך מתמיד.

אפשר לחלק את תקופת היילה סלאסי לשתיים: בראשית שלטונו הוא ייעל בצורה משמעותית את מוסדות המדינה, הוא דגל במודרניזציה של אתיופיה, בנה דור חדש של משכילים, השקיע רבות בחינוך, קשר קשרי חוץ והיה למנהיג אפריקאי בולט. הוא אף ניצל את תקופת הכיבוש הפשיסטי באתיופיה (1936 – 1941) כמנוף להמשך יעיל יותר של המודרניזציה. בשנות הכיבוש האיטלקי, שהה היילה סלאסי באנגליה.

אך אל מול כל אלה, בעשור האחרון של שלטונו בשנים 1960 – 1974 כל התנופה של תהליך המודרניזציה נעצרה והיה קפאון מדינתי. כל המבנה השלטוני נשאר כפי שהיה. היה צורך לשנות את המבנה הפאודלי במחוזות, ולבצע רפורמה אגררית (רפורמה בחקלאות), שזהו תנאי חשוב שהולך עם המודרניזציה, אך הקיסר לא עשה דבר. במידה רבה, ניתק הקיסר מן המציאות ההכרחית.

מאמצע שנות השישים התמקדה פעילותו של הקיסר בעיקר בשמירת הקיים ובמניעת השינוי המתבקש. בשנים אלה הקדיש הקיסר את מרבית זמנו לסיורים במדינות העולם ובמוקדי מתיחות באפריקה. מבקריו טוענים שבעשור האחרון לשלטונו הוא השתעשע בכיבודי הדיפלומטיה העולמית והאפריקאית והזניח את צורכי הפיתוח של ארצו.

בספטמבר  1975, שנה לאחר הדחתו, נכנסו באישון לילה לחדרו המבודד שבארמונו חמישה קצינים מראשי המשטר החדש, בראשם עמד השליט מנגיסטו היילה מרים, הצמידו כרית לראשו וחנקו למוות  את היילסלאסי  בן ה 83.

לאחר המוות, הורידו את גוויתו למרתף הארמון. רק בשנת 1992, כשנה לאחר עליית המשטר החדש, הוצאו עצמות הקיסר מהקבר ונקברו מחדש באופן מכובד בכנסיית טריניטי באדיס אבבה.

היילה סלאסי והתנועה הרסטפרית

דמותו של היילה סלאסי עוררה הדים בקרב השחורים במרכז אמריקה ובצפונה.

הראסטות התחילו להתגבש כתנועה בסוף המאה ה 19 בג'מייקה. זוהי הייתה קבוצת שחורים, אשר אבותיהם הובאו לאיים הקאריבים מאפריקה ושימשו כעבדים במטעי הסוכר והקוקוס לאדוניהם הלבנים האירופאים. באותה תקופה החלה עולה בהם שאלת הזהות האמיתית שלהם ונוצרה בהם גאווה על היותם שחורים, הם רצו לחקור את מקורותיהם ולהפסיק להיות מושפלים.

התנועה הרסטפרית שאבה את רעיונותיה מהמנהיג השחור מרכוס גארווי (Marcus Garvey) , אשר נולד בג'מייקה בשנת 1887 ופעל בשנות העשרים של המאה 20.

הוא קרא לכל השחורים בעולם להתאחד ולשוב לאמא אפריקה. הוא דיבר על כך שעתיד לבוא יום בו יופיע מלך אפריקאי, שיגאל את כל השחורים בעולם כולו ויחזיר אותם לאפריקה.

הראסטות מאמינים כי השיבה לאפריקה תביא לגאולה סופית מהעבדות.

הרסטות החלו להפיץ את הבשורה. ואכן לאחר 10 שנים, נראה היה שהנבואה התגשמה בדמות הקיסר היילה סלאסי אשר נלחם בשלטון הפשיסטי- איטלקי ואיחד את מחוזות אתיופיה. הקיסר ואתיופיה כולה נתפסו כסמל של גאווה שחורה, בעיקר בשל העובדה שאתיופיה לעולם לא נכנעה לקולוניאליזם ונשארה עצמאית. לאט לאט עלה כוחו של הקיסר בקרב אנשי הראסטות.

עד היום מאמינים הראסטות באלוהותו של היילה סלאסי ורואים בו את התגלמותו השנייה של ישו ששב לתחיה. לדבריהם, היילה סלאסי הוא הצאצא ה 225 לשושלת המלכותית שנוסדה ע"י שלמה המלך ומלכת שבא וסימלו הוא האריה – "גור אריה יהודה" הסמל המפאר את דגל אתיופיה.

הראסטות אימצו את צבעיו של דגל אתיופיה כסמלם. עבורם האדום מסמל את הדם של האנשים כולם, הצהוב מסמל את הזהב שבאפריקה אותו גוזלים הלבנים, והירוק מסמל את הקרקע הפוריה והצומח של אפריקה.

בשנת 1936, כאשר פלשו האיטלקים לאתיופיה, הגיע היילסלאסי לירושלים. הוא עצר כאן ושהה תקופה קצרה בירושלים ומשם המשיך ללונדון, שם גלה עד 1941.

בשנת 1966 ביקר היילה סלאסי ביקור רשמי בג'מייקה, כשהגיע קיבלו את פניו כ 2 מליון בני אדם שהתגודדו ליד שדה התעופה, זו הפכה להיות קבלת פנים ענקית וספונטנית לקיסר. ריטה מארלי סיפרה שראתה את סימני הצליבה על כפות ידיו של הקיסר…

 

 

הופעתו של בוב מארלי

הרעיון הראסטאפרי אומנם הצליח להתרומם בג'מייקה, אך חסר מאוד בשאר הזירות שם מתגוררים שחורים.

מארלי נולד ב 6 בפברואר שנת 1945 בכפר ניין מילס (Nine Miles) בג'מייקה.

בגיל 13 עבר עם אימו לקינגסטון הבירה, שם הוא נחשף לעוולות רבות אשר בעקבותם כתב שירים רבים על מעמדם הנחות של השחורים בעולם, על כך שאינם מצליחים להכנס למעמד הביניים, על הגזענות.

בשנות השישים פותח בג'מייקה מקצב מוזיקלי חדש ושמו "רגאיי".

בשנים אלה פעל מארלי אשר התחבר לסגנון והחל להפיץ אותו בפופולריות עצומה בכל האיים הקאריביים והפך אותו לסגנון המוזיקלי הנפוץ ביותר.

בוב מארלי קרא בשיריו לכל השחורים בעולם להתאחד, להיות גאים ולחזור למקורות.

מארלי צבר פופולריות עצומה ברחבי העולם כולו עם סגנונו החדש והביא לידיעת העולם כולו  את הרעיונות של הראסטות שהיו בעצם נושאי שיריו. מרגע זה הפכו הרסטות מקבוצה שולית לקבוצה ליגיטימית.

מארלי היה השופר של הרסטות והיום נהנה ממעמד של אגדה בתחום המוזיקה, אשר הלך טרם זמנו.

 

שיריו הידועים של מארלי כוללים את: One Love, Buffalo Soldier, Jamming,

Iron Lion Zion, Africa Unite, Redemption Song.

עקרי האמונה הראסטפארית:

עיקר התפיסה הראסטאפרית מדברת על שחרור מנטלי מכבלי התרבות, החינוך והסדר החברתי, המנעות מאלימות  ושיבה אל הטבעי, קרוב לטבע וקרוב לאלוהים.

• הם מאמינים כי גם לאחר ביטול העבדות הם ממשיכים להיות מדוכאים.
• הם מאמינים שעל כל השחורים בעולם להתאחד וכך להתחזק.
• הם מאמינים בפשטות, נמנעים מלאכול בשר ונמנעים מלשתות אלכוהול.

מושגים הכרחיים נוספים בהבנת התנועה הראסטאפרית:

באבילון – Babylon : בבל. כל מוסדות השלטון של האדם הלבן.
באבילון היא מלכות הרשע, ומאפייניה כוחניות, אלימות, סגידה לטכנולוגיה ולמודרניזציה, התרחקות מהטבע והפצת נשק בעולם.

בני האור – הם הראסטות הנלחמים בתרבות מדכאת זו.

ציון – Zion : אתיופיה. הארץ הקדושה. הארץ שמסמלת את אפריקה, ארצו של המשיח היילה סלאסי. אומה גאה שלא נכנעה לכובש הלבן.

ראסטה: רסטות הינן צורת השיער של הראסטפרים. כמובן שקל יותר לשחורים לעשות רסטות מכיוון ששערם קשה יותר ומקורזל יותר.

דרדלאקס – Dreadlocks: שיער ארוך לא מסורק, השיער נהייה דבוק בקצוות גדולים. כמו רסטות אבל בלי עיצוב, מאוד מקובל בקאריביים.

גנג'ה – Ganja: מריחואנה, Weed,  "העשב הקדוש" (Herbal sacrament) הקשר לאלוהים נעשה באמצעות עישון גנג'ה. זהו סמל חשוב במלחמת התרבות באבילון – ראסטה. זהו סם השחורים שגורם לרגיעה ומנטרל את ייצר האלימות. הראסטות מוחים על כך שדווקא "הסם של הלבנים"- האלכוהול, הוא סם חוקי ואילו הגנג'ה אינה חוקית, זאת למרות שהשפעת האלכוהול חמורה הרבה יותר מעישון הגנג'ה.

ג'ה – Jah : אלוהים. שמו המפורש של ה' ע"פ הראסטות.

 

הקהילה הראסטפרית בששמנאי – אתיופיה

העיירה ששמנאי (Shashemene) , השוכנת בערך 250 ק"מ דרומית לבירה אדיס אבבה, באיזורי האגמים של הריפט ואלי, היא בירת הראסטפרים באתיופיה.

ששמנאי היא עיר אתיופית מרכזית היושבת על צומת דרכים המקשרת את הדרום עם הצפון ומובילה לאזורים הדרומיים סודו, העיר ארבה מינץ' ושבטי נהר האומו.

בעיירה יושבים כמה עשרות אנשי ראסטה מג'מייקה ומהעולם כולו שבאו לחיות באתיופיה הקדושה.

אותם ראסטפרים שהתקבצו שם מכל העולם, חיים הלכה למעשה, את חזונו של גארווי.

את הבתים בעיירה מקשטים ציורי אריות, דיוקנאות של מארלי והיילה סלאסי, צבעי הרסטות ושאר הסמלים. בעיירה יש חנויות מוזיקה רבות וחנויות מזכרות.

חברי הקהילה נוהגים ללמוד מידי יום פרק אחד מהתנ"ך או מהברית החדשה, ללימוד מתלווה מקטרת גנג'ה המועברת מיד ליד. לאחר הקריאה מתנהל דיון קבוצתי בנושאי דת ופילוסופיה. בעיירה שוכנת כנסיית הראסטפרים המרשימה.