חגם הייחודי של יהודי אתיופיה- הסיגד, נחגג ביום כ"ט בחשוון, כשבעה שבועות בדיוק לאחר יום הכיפורים.
החג מקורו בשם סגידה: סגידה ותחנונים להשם.
החג שנחגג באתיופיה, מסמל את חידוש הברית של קהילת "ביתא ישראל" עם אלוהים ואת הכמיהה לירושלים.

אנחנו מציעים ללקוחותינו מספר מסלולים לפעילות מהנה ומעשירה בחג הסיגד.
הפעילויות שלנו מיועדות לילדים, בני נוער ומבוגרים.  מטרתנו לחשיפת החג מוליכה אותנו תמיד ולכן אנו מעבירים את הפעילות יחד בצורה נעימה וסבלנית , אובייקטיבית , אותנטית ומקורית. וזאת ברצון לשמוע גם שאלות שלכם

המסלולים:

1. פעילות הכוללת הרצאה מקיפה (כשעה)  בנושא הסיגד ושקופיות מאתיופיה.  יערך דיון משותף בנושא החג והקהילה. בנוסף נגיש כיבוד.  דאבו : הלחם החגיגי של יהודי אתיופיה.
2. פעילות הכוללת הרצאה (30-45 דקות דקות) עם או בלי שקופיות מאתיופיה, סיפור עליה אישי , מוזיאון נייד של כלים ואביזרים מאתיופיה (כלי בישול, הגשה, כלי נגינה, כלים לשימוש יומיומי ועוד…): הסבר ותצוגת הכלים.  ככיבוד למשתתפים:  דאבו : הלחם החגיגי של יהודי אתיופיה ופופקורן – שהוא כיבוד נפוץ בהכנסת אורחים באתיופיה.
3. המסלול המלא המתאים לילדים ולכל המשפחה: פעילות הכוללת הרצאה קצרה (15-20 דקות) עם או בלי שקופיות מאתיופיה, סיפור עליה אישי, מוזיאון נייד של כלים ואביזרים מאתיופיה (כלי בישול, הגשה, כלי נגינה, כלים לשימוש יומיומי ועוד…): הסבר ותצוגת הכלים, עמדת צמות אתיופיות– נוכל להתקשט בצמה אתיופית / נוצה / צדפים ועוד, לבוש אתיופי: צעיפים ונטלות (צעיף אתיופי מסורתי ומעוטר ברקמה) לצילום וריקודים, ריקודים אתיופים מסורתיים לצלילי מוזיקה אתיופית. נלמד יחד כיצד לרקוד ריקוד כתפיים אתיופי הנקרא אסקסטא. וככיבוד למשתתפים:  דאבו : הלחם החגיגי של יהודי אתיופיה ופופקורן – שהוא כיבוד נפוץ בהכנסת אורחים באתיופיה.

נשמח לייעץ ולתכנן לכם יחד פעילות מהנה, מעשירה וחשובה לציון חג הסיגד.
וכן לקבלת הצעות מחיר, התקשרו: 054-7731819 או למייל : saly_uri@yahoo.com

אנחנו גרים בשרון ומוזמנים לאירועים בכל רחבי הארץ. בעלי נסיון של עשר שנים, מקצועיות. והכל בחיוך , רוגע, ורצון טוב.

התמחות ונסיון רב באירועי פורים וחג הסיגד. העמדה המגוונת שלנו מתאימה  לאירועי  חברות בנופש משפחות, קיבוצים ומושבים, בתי ספר, חינוך בלתי פורמלי,  חגים (יום העצמאות, סוכות, פסח, שבועות, פורים)  בת מצוות , ימי הולדת ולכל מי שמעוניין….

בדוכן שלנו תוכלו למצוא צמות אתיופיות מגניבות בשלל צבעים, ראסטות, צדפים, חרוזים, נוצות ועוד…להנאתכם ולהנאת ילדיכם.

ניתן גם להגיע אלינו בתיאום מראש למטרות:

• חיבור ועיצוב תוספות שיער לראש שלם.
• קליעת צמות לאירועים.
• צמות מהרטה (צמות אתיופיות) לראש שלם.
• צמות הולנדיות בודדות. עם או בלי תוספות. (זוג צמות לאורך הראש)
• סדנת קליעת צמות וחיבורים.

לקריאה בהרחבה בנושא הרסטות- לחץ כאן

תוספות שיער

תוספות לשיער, קישוטים ועיצוב התוספות הינן עניין קוסמטי חשוב ביותר לנשים בכל אפריקה. באתיופיה, לכל מחוז ישנו סטייל עיצוב ותסרוקות לשיער המיוחד לו. כך גם לקבוצות אתניות שונות בתוך אתיופיה. למשל שבט ההאמר בדרום אתיופיה מושחים את שיערם בצבע אדום עז ובבוץ. למשל למחוז טיגראי אשר בצפון אתיופיה יש סטייל מיוחד ופופולרי מאוד.
הנה כמה מן הדוגמאות:

אביו של היילה סלאסי, הראס מקונן, היה מושל הרר ואחד מעוזריו הראשיים של הנגוס מניליק השני. הראס מקונן היה יד ימינו של מניליק בעיצוב מדיניות החוץ מול איטליה והן בהשתלטות על איזורי הפריפריה באתיופיה, הוא נחשב ליורש אפשרי של מניליק אך נפטר בשנת 1906.

ראס תפרי מקונן , הוא הקיסר היילה סלאסי הראשון , נולד בשנת 1892, היה מושל מחוז הרר  שהחליף את אביו. היילה סלאסי פרושו: "ראש השילוש".

הוא נצר אחרון לשושלת הסולומונית שאת סימלה מסמל האריה.

הקיסר היילה סלאסי שלט באתיופיה בשנים 1930 – 1974. הוא נחשב לשליט האתיופי הנערץ ביותר בכל הזמנים והיחיד שהצליח ליצור שקט ושלום בסכסוך ארוך השנים בין העמים הטיגרי והאמהרי, שני העמים הראשיים של אתיופיה הנמצאים בסכסוך מתמיד.

אפשר לחלק את תקופת היילה סלאסי לשתיים: בראשית שלטונו הוא ייעל בצורה משמעותית את מוסדות המדינה, הוא דגל במודרניזציה של אתיופיה, בנה דור חדש של משכילים, השקיע רבות בחינוך, קשר קשרי חוץ והיה למנהיג אפריקאי בולט. הוא אף ניצל את תקופת הכיבוש הפשיסטי באתיופיה (1936 – 1941) כמנוף להמשך יעיל יותר של המודרניזציה. בשנות הכיבוש האיטלקי, שהה היילה סלאסי באנגליה.

אך אל מול כל אלה, בעשור האחרון של שלטונו בשנים 1960 – 1974 כל התנופה של תהליך המודרניזציה נעצרה והיה קפאון מדינתי. כל המבנה השלטוני נשאר כפי שהיה. היה צורך לשנות את המבנה הפאודלי במחוזות, ולבצע רפורמה אגררית (רפורמה בחקלאות), שזהו תנאי חשוב שהולך עם המודרניזציה, אך הקיסר לא עשה דבר. במידה רבה, ניתק הקיסר מן המציאות ההכרחית.

מאמצע שנות השישים התמקדה פעילותו של הקיסר בעיקר בשמירת הקיים ובמניעת השינוי המתבקש. בשנים אלה הקדיש הקיסר את מרבית זמנו לסיורים במדינות העולם ובמוקדי מתיחות באפריקה. מבקריו טוענים שבעשור האחרון לשלטונו הוא השתעשע בכיבודי הדיפלומטיה העולמית והאפריקאית והזניח את צורכי הפיתוח של ארצו.

בספטמבר  1975, שנה לאחר הדחתו, נכנסו באישון לילה לחדרו המבודד שבארמונו חמישה קצינים מראשי המשטר החדש, בראשם עמד השליט מנגיסטו היילה מרים, הצמידו כרית לראשו וחנקו למוות  את היילסלאסי  בן ה 83.

לאחר המוות, הורידו את גוויתו למרתף הארמון. רק בשנת 1992, כשנה לאחר עליית המשטר החדש, הוצאו עצמות הקיסר מהקבר ונקברו מחדש באופן מכובד בכנסיית טריניטי באדיס אבבה.

היילה סלאסי והתנועה הרסטפרית

דמותו של היילה סלאסי עוררה הדים בקרב השחורים במרכז אמריקה ובצפונה.

הראסטות התחילו להתגבש כתנועה בסוף המאה ה 19 בג'מייקה. זוהי הייתה קבוצת שחורים, אשר אבותיהם הובאו לאיים הקאריבים מאפריקה ושימשו כעבדים במטעי הסוכר והקוקוס לאדוניהם הלבנים האירופאים. באותה תקופה החלה עולה בהם שאלת הזהות האמיתית שלהם ונוצרה בהם גאווה על היותם שחורים, הם רצו לחקור את מקורותיהם ולהפסיק להיות מושפלים.

התנועה הרסטפרית שאבה את רעיונותיה מהמנהיג השחור מרכוס גארווי (Marcus Garvey) , אשר נולד בג'מייקה בשנת 1887 ופעל בשנות העשרים של המאה 20.

הוא קרא לכל השחורים בעולם להתאחד ולשוב לאמא אפריקה. הוא דיבר על כך שעתיד לבוא יום בו יופיע מלך אפריקאי, שיגאל את כל השחורים בעולם כולו ויחזיר אותם לאפריקה.

הראסטות מאמינים כי השיבה לאפריקה תביא לגאולה סופית מהעבדות.

הרסטות החלו להפיץ את הבשורה. ואכן לאחר 10 שנים, נראה היה שהנבואה התגשמה בדמות הקיסר היילה סלאסי אשר נלחם בשלטון הפשיסטי- איטלקי ואיחד את מחוזות אתיופיה. הקיסר ואתיופיה כולה נתפסו כסמל של גאווה שחורה, בעיקר בשל העובדה שאתיופיה לעולם לא נכנעה לקולוניאליזם ונשארה עצמאית. לאט לאט עלה כוחו של הקיסר בקרב אנשי הראסטות.

עד היום מאמינים הראסטות באלוהותו של היילה סלאסי ורואים בו את התגלמותו השנייה של ישו ששב לתחיה. לדבריהם, היילה סלאסי הוא הצאצא ה 225 לשושלת המלכותית שנוסדה ע"י שלמה המלך ומלכת שבא וסימלו הוא האריה – "גור אריה יהודה" הסמל המפאר את דגל אתיופיה.

הראסטות אימצו את צבעיו של דגל אתיופיה כסמלם. עבורם האדום מסמל את הדם של האנשים כולם, הצהוב מסמל את הזהב שבאפריקה אותו גוזלים הלבנים, והירוק מסמל את הקרקע הפוריה והצומח של אפריקה.

בשנת 1936, כאשר פלשו האיטלקים לאתיופיה, הגיע היילסלאסי לירושלים. הוא עצר כאן ושהה תקופה קצרה בירושלים ומשם המשיך ללונדון, שם גלה עד 1941.

בשנת 1966 ביקר היילה סלאסי ביקור רשמי בג'מייקה, כשהגיע קיבלו את פניו כ 2 מליון בני אדם שהתגודדו ליד שדה התעופה, זו הפכה להיות קבלת פנים ענקית וספונטנית לקיסר. ריטה מארלי סיפרה שראתה את סימני הצליבה על כפות ידיו של הקיסר…

הופעתו של בוב מארלי

הרעיון הראסטאפרי אומנם הצליח להתרומם בג'מייקה, אך חסר מאוד בשאר הזירות שם מתגוררים שחורים.

מארלי נולד ב 6 בפברואר שנת 1945 בכפר ניין מילס (Nine Miles) בג'מייקה.

בגיל 13 עבר עם אימו לקינגסטון הבירה, שם הוא נחשף לעוולות רבות אשר בעקבותם כתב שירים רבים על מעמדם הנחות של השחורים בעולם, על כך שאינם מצליחים להכנס למעמד הביניים, על הגזענות.

בשנות השישים פותח בג'מייקה מקצב מוזיקלי חדש ושמו "רגאיי".

בשנים אלה פעל מארלי אשר התחבר לסגנון והחל להפיץ אותו בפופולריות עצומה בכל האיים הקאריביים והפך אותו לסגנון המוזיקלי הנפוץ ביותר.

בוב מארלי קרא בשיריו לכל השחורים בעולם להתאחד, להיות גאים ולחזור למקורות.

מארלי צבר פופולריות עצומה ברחבי העולם כולו עם סגנונו החדש והביא לידיעת העולם כולו  את הרעיונות של הראסטות שהיו בעצם נושאי שיריו. מרגע זה הפכו הרסטות מקבוצה שולית לקבוצה ליגיטימית.

מארלי היה השופר של הרסטות והיום נהנה ממעמד של אגדה בתחום המוזיקה, אשר הלך טרם זמנו.

שיריו הידועים של מארלי כוללים את: One Love, Buffalo Soldier, Jamming,

Iron Lion Zion, Africa Unite, Redemption Song.

עקרי האמונה הראסטפארית:

עיקר התפיסה הראסטאפרית מדברת על שחרור מנטלי מכבלי התרבות, החינוך והסדר החברתי, המנעות מאלימות  ושיבה אל הטבעי, קרוב לטבע וקרוב לאלוהים.

• הם מאמינים כי גם לאחר ביטול העבדות הם ממשיכים להיות מדוכאים.
• הם מאמינים שעל כל השחורים בעולם להתאחד וכך להתחזק.
• הם מאמינים בפשטות, נמנעים מלאכול בשר ונמנעים מלשתות אלכוהול.

מושגים הכרחיים נוספים בהבנת התנועה הראסטאפרית:

באבילון – Babylon : בבל. כל מוסדות השלטון של האדם הלבן.
באבילון היא מלכות הרשע, ומאפייניה כוחניות, אלימות, סגידה לטכנולוגיה ולמודרניזציה, התרחקות מהטבע והפצת נשק בעולם.

בני האור – הם הראסטות הנלחמים בתרבות מדכאת זו.

ציון – Zion : אתיופיה. הארץ הקדושה. הארץ שמסמלת את אפריקה, ארצו של המשיח היילה סלאסי. אומה גאה שלא נכנעה לכובש הלבן.

ראסטה: רסטות הינן צורת השיער של הראסטפרים. כמובן שקל יותר לשחורים לעשות רסטות מכיוון ששערם קשה יותר ומקורזל יותר.

דרדלאקס – Dreadlocks: שיער ארוך לא מסורק, השיער נהייה דבוק בקצוות גדולים. כמו רסטות אבל בלי עיצוב, מאוד מקובל בקאריביים.

גנג'ה – Ganja: מריחואנה, Weed,  "העשב הקדוש" (Herbal sacrament) הקשר לאלוהים נעשה באמצעות עישון גנג'ה. זהו סמל חשוב במלחמת התרבות באבילון – ראסטה. זהו סם השחורים שגורם לרגיעה ומנטרל את ייצר האלימות. הראסטות מוחים על כך שדווקא "הסם של הלבנים"- האלכוהול, הוא סם חוקי ואילו הגנג'ה אינה חוקית, זאת למרות שהשפעת האלכוהול חמורה הרבה יותר מעישון הגנג'ה.

ג'ה – Jah : אלוהים. שמו המפורש של ה' ע"פ הראסטות.

הקהילה הראסטפרית בששמנאי – אתיופיה

העיירה ששמנאי (Shashemene) , השוכנת בערך 250 ק"מ דרומית לבירה אדיס אבבה, באיזורי האגמים של הריפט ואלי, היא בירת הראסטפרים באתיופיה.

ששמנאי היא עיר אתיופית מרכזית היושבת על צומת דרכים המקשרת את הדרום עם הצפון ומובילה לאזורים הדרומיים סודו, העיר ארבה מינץ' ושבטי נהר האומו.

בעיירה יושבים כמה עשרות אנשי ראסטה מג'מייקה ומהעולם כולו שבאו לחיות באתיופיה הקדושה.

אותם ראסטפרים שהתקבצו שם מכל העולם, חיים הלכה למעשה, את חזונו של גארווי.

את הבתים בעיירה מקשטים ציורי אריות, דיוקנאות של מארלי והיילה סלאסי, צבעי הרסטות ושאר הסמלים. בעיירה יש חנויות מוזיקה רבות וחנויות מזכרות.

חברי הקהילה נוהגים ללמוד מידי יום פרק אחד מהתנ"ך או מהברית החדשה, ללימוד מתלווה מקטרת גנג'ה המועברת מיד ליד. לאחר הקריאה מתנהל דיון קבוצתי בנושאי דת ופילוסופיה. בעיירה שוכנת כנסיית הראסטפרים המרשימה.

בונה = קפה.  (בתרגום מאמהרית)

באתיופיה נוהגים לשתות קפה בצוותא. שתיית הקפה הינה מעשה שבשגרה יומיומית. בונה יכולה להיות פשוטה ביותר כל בוקר בין שתי שכנות, ללא אתן (קטורת) וללא כיבוד ובצורה פשוטה ובסיסית ביותר של שתיית הקפה בלבד, אפילו ללא הכנתו הקפדנית. ואילו בונה יכולה להיות חגיגית ביותר עם מספר רב ביותר של אורחים ובני משפחה שהגיעו מכפר רחוק, ויש המון כיבוד וקישוט וחגיגיות.

על הציר הזה נעה המסורת המיוחדת והחשובה הזו של שתיית הקפה בצוותא הנהוגה באתיופיה.

כאשר מגיעים אורחים ממקומות רחוקים, או אורחים נכבדים, מובן שהבונה תהייה יותר מיוחדת, יותר עשירה במטעמים, יותר מגוונת, יותר חגיגית. בונה נקראת גם ספל קפה בבית קפה שהלקוח מעוניין להזמין. אך המשמעות הראשונית היא בהחלט הכוונה לישיבה בצוותא ושתיית הקפה. התהליך נראה מורכב יחסית לאנשים מחוץ לאתיופיה.

מה זה בונה?

ישיבה בצוותא ושתיית קפה. יותר מכל מסמלת הישיבה את הערך הנעלה באתיופיה: ערך הכנסת האורחים. מפגש חברתי מהנה ומלכד.

עם מי יושבים? עם השכנים, עם חברים, עם משפחה, עם מכרים.

הילדים יושבים בשקט ומקשיבים בשקט לשיחות המבוגרים, או שפורשים לחדר סמוך. הם מקבלים לשתות אחרונים. כן, גם ילדים בני 3 שותים בונה חמה מהכוס של אבא. מראה משובב נפש דרך אגב.

מה עושים? מדברים. מרכלים. צוחקים. מעבירים את הזמן ברוגע ובכיף ביחד.

מדברים על המשפחה, על כסף, על הנעשה באיזור, על האנשים ומעשיהם, פוליטיקה, על כל מה שרוצים וכל מה שאקטואלי.

מה אוכלים? מנשנשים "בונה קורס". בונה קורס הינו הכיבוד שמניחים על השולחן. ומהו הכיבוד? פופקורן שבאמהרית שמו Fendisha , גרגרי חיטה ביחד עם גרגרי חומוס קלויים הנקראים באמהרית "קולו". קצת לחם אתיופי שנקרא "דאבו", גרגרי חיטה הנקראים "גבס".

שתיית הקפה: תמיד ולעולם יהיו 3 סבבי קפה. כאשר הכל מתנהל לאט ועל מי מנוחות. אם מגיע אורח נוסף לאחר ההתחלה, יוכלו להתחיל פעם נוספת מהסבב הראשון, למען כבודו של אותו האדם.

הספל הראשון נקראת: אבול. בספל זה מכינים עם מלוא הקפה.

הספל השני: טונה. לא מחדשים את כמות הקפה, צבעו של הקפה יותר בהיר.

הספל השלישי והאחרונה: ברכה. מלשון ברכה- שבמהלך שתייתה נוהגים האורחים לברך את בעלי הבית ויושביו. הכוס השלישית כבר בהירה לגמרי- המים חומים.

מי מכין: תמיד – לעולם האישה המארחת בביתה היא זו שמכינה.

איך היא מכינה: כפי שראיתם במו עיניכם: שוטפים, ממיינים, קולים, כותשים, מרתיחים, מוזגים וכ'ו… תהליך שלוקח זמן.

הקפה תמיד מבושל ומורתח.

אווירה וקישוט מיוחדים: לרוב יהיה אתן. מהו אתן? קטורת. אבנים רחניות. לאתן סטנד מיוחד עליו מניחים מס' גחלים לוהטות ומעליהן זורקים את הקטורת.

כאשר היום הוא חג ו / או האורחים באו מרחוק יהיה גם צ'ופה = העשב הירוק יפוזר בנדיבות על רצפת החדר.

נהוג לתת לאורח את מלוא הכבוד והייקר.

נהוג לפזר את עשן גרגרי הקפה הקלויים לעברו של האורח.

באתיופיה מוזגים את השתייה עד הסוף!! עד קצה הכוס במלואה!! ללא אינץ' אחד פנוי. וזאת כי האורח הוא אדם מלא. אדם מלא עד הסוף, ללא חוסרים.

מלא באמהרית = מולו.

לא נהוג לסרב לשתות. סירוב יחשב זלזול וחוסר נימוס. לפארנג'ו (כינוי באמהרית לאדם שצבע עורו לבן) יש נסיבות מקלות בכל העניינים הללו.

הבדלים בין העיר לכפר: כמו בכל נושא באתיופיה קיימים הבדלים בין החיים בכפר לחיים בעיר שעלינו לציין.

כמובן שבכפר ההתאספות והכנת הקפה יותר מסורתיים ויותר קרובים למקור.

למשל: בכפר יבשלו הקפה על הגחלים המונחות במעמד המיוחד לשם כך ואילו בעיר בבתים המחוברים לגז, לעיתים יבשלו הקפה בתוך קומקום נירוסטה על הגז…

באתיופיה מגדלים קפה באיזור Kaffa שבמחוז אורומו הענקי. קאפה – קפה, יש דמיון בשמות. הקפה שם הוא מן המשובחים בעולם והעיר המרכזית באיזור קאפה היא ג'ימה- כמה מאות קילומטרים מערבית מאדיס אבבה. בג'ימה מוכרים המון קפה ומוצרים מסורתיים השייכים לקפה כגון שולחנות הגשה המיוחדים בעיצובם, כוסות ועוד.

באחת הכיכרות המרכזיות בעיר- מוצב פסל ענק של ג'בנה מסורתית.

הכלים ושמותיהם האמהרים:

כד החרס: ג'בנה

שולחן הבונה : רקבות Rakabot

כלי הקטורת: Machesha  מצ'שה

הקטורת: את'ן

גרגרי הקפה: בונה

הכוסות: סיני

העשב: צ'ופה

המכתש: מוקצ'ה

ארוחת בוקר= קורס. א.צהריים= מיסה. א.ארבע= מקסאס. א.ערב= רראט. 

"בונה קורס" הינו הכיבוד בבונה.